​"הטיפוח תמיד מתחיל מכפות הרגליים"

חושבת שההחלטה הכי משמעותית שעשיתי בדרך לתת היבשת הזו, הייתה לקנות משייף עור לכפות הרגליים בשדה התעופה בדוחה שבקטאר. לנו הישראלים שמורגלים בטיפוח ושמירה על היגיינת הרגליים (רוצה להאמין שרובנו לפחות...אם כי לא מוכנה להישבע שהנחה זו אכן עומדת במבחן המציאות) קצת קשה לבלוע את הצפרדע הזו - את הציפייה לחלוץ נעליים/כפכפים לפני שנכנסים למקדש או לבית או לכל מקום שהוא כמעט...להסתובב יחפים במרחב זר ולא מוכר.

אצל ההינדים, בדומה למקדש, גם הבית נחשב למקום משכנו של האל, ולכן כאות הערכה וכבוד מקובל לחלוץ נעליים טרם כניסה לאותו מרחב מקודש. וכשחושבים על זה לעומק, אז גם אצלנו בימות בית המקדש נהגו המאמינים לחלוץ את נעליהם לפני שנכנסו למשכנו של האל.

יש גם מי שסבור שייטב לנו אם נשאיר את האנרגיות שאספנו במהלך היום ממקומות שונים בהם ביקרנו, מחוץ לכותלי הבית - בתקווה שנקיף את עצמנו רק באנרגיה חיובית, מלאת אור ושמחה.

אבל, על פי המסורת היהודית, מחוץ לבית המקדש אנו מצווים כמדומני ליצור חציצה בין כף הרגל לאדמה. ומצאתי לכך הסבר מעניין באתר של חב"ד:

"נעליים יוצרות הפרדה בין האדם לאדמה. מבחינה רוחנית, ההפרדה היא הכרחית כתזכורת שנשמור תמיד על מרחק מן היסוד הארצי, מן ה"ארציות".

ראשנו, מקום מושב השכל ומרכז העצבים, נשאר גבוה מעל האדמה. כבני אדם, בניגוד לרוב בעלי החיים, ראשינו גם לא מופנים כלל כלפי האדמה. הרגליים, לעומת זאת, סמוכות לאדמה מטבעם. הממדים הנמוכים שלנו עשויים להיות קרובים במידה מסוכנת לאדמה ולמסר הארצי שלה. לפיכך יש לנעול נעליים – או להשתמש בכל צורת הפרדה אחרת –כדי לשמור על מודעות תמידית בדבר הסכנה האורבת מתחת: הארציות (על מנת שנוכל להשקיע עצמנו בעבודה רוחנית).

עם זאת, שאנו נמצאים בסביבה מקודשת, אין צורך להפריד בין האדם לאדמה. למעשה, מומלץ שאדם ילך שם יחף כדי שלא ליצור כל גבול או הפרדה מן הדבר הקדוש".

מודה שעדיין חשה סוג של חלחלה כל פעם שחולצת כפכפים, שמא איזו פטריה עזת מצח, אקזמה או שאר מרעין בישין יחליטו להפוך את כף הרגל שלי לחברתם הטובה בעולם.

אבל הופתעתי לגלות שהאויב המשמעותי אורב לנו בשקט בשקט דווקא בסוליות הנעליים. במחקר שנערך באוניברסיטת אריזונה בארה"ב נחשפה העובדה המדהימה ש 96% מסוליות הנעליים נושאות קרוב ל 421,000 (!) סוגים שונים של חיידקים (כולל אי. קולי ואחרים)...

אז מתברר שההודים יודעים דבר אחד או שניים...שוקלת לאמץ את ההרגל הזה גם כשאשוב הביתה...