איך זה שההודים נראים תמיד מאושרים?

25.5.2016

כשראיתי אותה לראשונה לא יכולתי להסיר ממנה את המבט. יופייה היה מהפנט. יופי של אישה שלא מודעת לעצמה. כמו פרח סגור שמבקש להיפתח. עלה כותרת אחר עלה כותרת, עד שייחשף במלוא הדרו לעולם.

ולא יכולתי שלא להרהר אילו מן חיים יכלו להיות לה בצד אחר של העולם וכמה דלתות היו אולי נפתחות בפניה...(לא שסבורה חלילה שיופי הוא מעלה חשובה...אחרי הכול, זו אחת מהאיכויות הבודדות שניתנות לנו עם הגיענו לעולם, לא דבר שאמורים להתאמץ למענו).


"איך זה שההודים נראים תמיד מאושרים?", שאלתי אמש את המורה שלי. "המפתח לסוד הזה" הוא אמר לי, "טמון בתחושה של סיפוק עצמי". הודיה על מה שיש. על השפע שבא אל חיינו, גם אם בעיניים המערביות נתפס כלא כלום.


וחשבתי על איך אנו גדלים לעולם בו מלמדים אותנו לחיות בתחושת חוסר סיפוק מתמדת. תמיד נמצאים במרדף להשיג משהו, לכבוש את היעד הבא - כסף, מעמד, קריירה, רכוש, ליבם של אישה/גבר...להזין עוד ועוד את המפלצת שבתוכנו שלא יודעת לעולם שובע. ואז לשוטט ביקום בתחושת תסכול מתמדת, תחת המחשבה שאנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק מוכשרים, לא מספיק מוצלחים.. לא מספיק אהובים...
ורק מעטים מאתנו עוזבים את העולם הזה ללא תחושת החמצה.