23.5.2016

כשרוצים לחוש בפעימות הלב של עם כדאי לבקר בשווקים. שם נמצא העורק הראשי. ולהסתובב בשווקים של הודו זה כמעט כמו לצפות בניתוח לב פתוח.

אפשר להסתחרר מהצבעוניות, מנחיל בני האדם הזורמים בתוך הכאוס, אבל בסדר מובנה משלהם. מהריחות, הקולות, הכמות האינסופית של סחורות המוצגות כלאחר כבוד על דוכני הרוכלים.


משפחות שלמות על נשיהן וטפיהן שהגיעו לרכוש בגדים ונעליים. כלות המלוות באמותיהן ואחיותיהן, התרות אחרי סארי מהודרים ליום כלולותיהן. נשים ונערות המתקשטות בשלל עדיים כדי למצוא חן בעיני אהוב דמיוני או קיים. עקרות בית קשות יום המחפשות אחר חומרי גלם מהן יוכלו להתקין את ארוחת הצהריים - שלל ירקות בצורות, גוונים ומרקמים שונים. קטניות, דגנים, לצד ניחוח משכר של תבלינים. פרחי היסמין, הוורדים ואחרים המשמשים לטקסי הדת השונים. ומי שמבקש לקחת פסק זמן ולהרוות את צימאונו מהחום, יכול לעשות זאת בדוכני האיקשו - מיץ מקנה סוכר, שמחייה נפשות של ממש ומשמח את הגוף גם כן.


ואיך שלא יהיה, בין אם זקוקים אנו לדבר ממשי שימלא אחר צרכינו, או מבקשים לענות על סקרנותנו, תמיד נמצא בשוק דבר מה שנדמה לנו שלא יכולנו להשאיר מאחור...שהיה ממש חסר כדי להפוך את היום שלנו למושלם...גם אני...