19.5.2016

שפה. לפעמים נדמה שהיא הדרך היחידה לתקשר. מילה ועוד מילה שמתחברות למשפט. משפט ועוד משפט שחוברים זה לזה ויוצרים רעיון.

בשבוע האחרון נוכחתי לדעת שאפשר לתקשר נפלא עם אנשים סביבי, גם בלי להבין יותר מכמה מילים ספורות, או לדעת אפילו מילה אחת. די בחיוך, הבעות פנים, מחוות של הגוף - בשביל להביע עולם ומלואו.


מגלה שהפתגם לפיו העיניים הן ראי הנפש, הוא לחלוטין לא קלישאה. ברגע אחד, לפעמים שבריר שנייה של מפגש אילם...מבט שנתקל במבט, ניתן לראות כאב, שמחה, התרגשות, סקרנות, תסכול, צער, כעס, הנאה....כל קשת הרגשות האפשריים.


ובין לבין למדתי להגות כמה מילים בסיסיות במהרטי (השפה השלטת באזור זה של הודו), בשילוב עם אנגלית. והמוח שמאותגר מהשפה הזרה ששומע ומהצלילים שלא מורגל בהם, גורם לי לפלוט לא פעם, מילים בספרדית (שאריות מטיול בדרום אמריקה לפני 15 שנה !...) שפתאום החליטו ליטול חלק בחגיגה הלשונית...


והכי הרבה למדתי להרגיש איך נשמעת אהבה. ועבורה נדמה, אין צורך בשימוש בתחביר נכון או הגייה מדויקת. רק צריך לפתוח את הלב...