לדרכים אין עיניים לראות מה עומק חלומותיהם של ההולכים בהן

מה חשבת לעצמך שנסעת לתקופה כל כך ארוכה? שומעת את הקול הפנימי לוחש לי. באמת הנחת שיהיה פשוט וקל? ברור שלא...לא לי וודאי שלא להם.

שואלת עצמי מה הם יזכרו מההתנסות הזו. האם היא תיצרב להם בכל תא ותא בגוף בתור חוויה של התפתחות וגדילה או כזו שתותיר בהם חלל גדול ותחושה מסוימת של נטישה?

האם אצליח להעביר להם את המסר של כמה חשוב להגשים חלומות ולא לכבות את האש שבוערת מבפנים? ללכת שבי אחרי הדברים שמאמינים בהם?

שנה וקצת עברו מאז שבתי מהלימודים בהודו בפעם הקודמת. ומהרגע שחזרתי לא הפסקתי לרקום את החלום לשוב בחזרה.

במבט ראשון זה היה נשמע בלתי אפשרי. אבל בשנה האחרונה שהייתה שנה מאד אינטנסיבית מבחינתי, הייתי מחויבת למשימה שלקחתי על עצמי בכול נפשי ומאודי. גם אז היה לזה מחיר - שעות עבודה אינטנסיביות, ימים ארוכים מחוץ לבית, חיי חברה ומשפחה שזנחתי ולא פעם שילמתי גם מחיר בריאותי. אבל היקום הוכיח שאם אדם משתוקק לדבר מה בכל רמ"ח איבריו - הוא נחלץ לעזרתו.

ולא יכולתי שלא להיזכר בכמה שורות מטקסט שכתב המשורר אברהם חלפי:

"לדרכים אין עיניים לראות מה עומק חלומותיהם של ההולכים בהן...."

מקווה שילדיי יצליחו להביט אל עומקם של חלומותיי ולגלות יום אחד גם הם את עומקם של חלומותיהם....הלוואי וזו תהיה חוויה מעצימה ומלמדת עבור כל אחד מאתנו - ביחד ולחוד.