מה היית לוקחת לאי בודד?

יש לי קורת גג מעל הראש ומיטה, ארוחות שמבושלות בהמון אהבה ומתובלות בשמחת חיים. אנשים מלאים כוונות טובות. מקלחת שמורכבת מברז קטן, דלי ומים קרים.

ופתאום זה לא נורא כמו שזה נשמע...אפילו מחכה למקלחת הזו בתחילת וסופו של יום. אז נכון שזו לא מקלחת של נסיכות, אבל דווקא בגלל שאי אפשר להכניס את הגוף כולו מתחת לברז הנמוך, אז כל איבר זוכה לתשומת לב מיוחדת וזה הופך להיות מן סוג של טקס טהרה. ובסופו מופיעה איזו תחושה של בהירות מחשבתית. כל הגוף חי ועירני. וממש לא מפריע שהמים קרים. להיפך...יש משהו מסעיר במגע של המים הקרים עם העור החם.

ויש המון זמן לקרוא...מה שלא עשיתי כבר מזמן. לקרוא ברצף בנשימה אחת ספרים על גבי ספרים, מרב הנאה וסקרנות.

ויש גם המון שקט מסביב (יחסית להודו) שמאפשר להקשיב לקולות הפנימיים, שביום יום לא פעם מושתקים.

ואולי הדבר הכי משמעותי שהכנסתי לתרמיל שלי הוא הדמיון. אתו יכולה לעוף להמון מחוזות רחוקים ולרגעים קסומים עם אנשים אהובים. לעצום עיניים ולהרגיש את החיבוק או לראות פנים מחייכות. להיזכר ברגעים מרגשים או כאלו שמעלים בת צחוק. ולעיתים התחושות כל כך מוחשיות שנדמה שהם ממש כאן לידי. והלילה נרדמנו חבוקים וסופסוף הצלחתי לישון שינה של ממש, אחרי כמה לילות של שינה טרופה ...ואפילו להתעורר בבוקר עם חיוך.