​"בואי בלב פתוח לעמי ולמדע האיורוודה"

במשך חודשים רבים חיפשתי מורה שיוכל להעניק לי כלים לטיפול בבלוטת התריס ברוח הרפואה ההודית המסורתית. היו אנשים שכתבתי להם ולא ענו לי מעולם. היו מי שבחרו להתעלם. היו שהסבירו לי שמדובר בבעיה הורמונלית שאין לה אזכור בטקסטים הקדומים ועוד ועוד. היה שלב שכמעט והתייאשתי. יכולתי לפנות למורים מהודו שהכרתי במהלך הלימודים ברידמן, אבל החלטתי שזה לא נכון לי. במהלך שיטוטים אינסופיים במרחב הוירטואלי הגעתי אליו ל Dr. Vikrant Patil. הוא ענה לי מיידית. שלח לי תוכנית לימודים מפורטת והצליח לנטוע בי אמון.

זה לא פשוט ללמוד בהודו. ראשית זה מחייב התמודדות עם שפה, תרבות ומנטליות שונה. שנית, אופן הלימוד כאן אינו זהה לזה המוכר לנו. רב הלימודים נעשים באמצעות צפייה באבחונים וטיפולים בקליניקה. הנסתר רב על הגלוי. את הידע צריך לאסוף כמו בסוג של פינצטה. ולחבר חלקים חלקים של מידע, עד שנוצר פסיפס שלם.

פחות מקובל לשאול שאלות. כאן הדגש הוא על הקשבה. יכולת שנצטרכתי לתרגל. לא פעם העיר לי המורה שלי בחיוך, שסטודנטים שמתמחים אצלו למעלה משנתיים בקליניקה, מעולם לא שאלו כל כך הרבה שאלות כפי שאני נוהגת לשאול. 

למזלי, הקליניקות של המורה שלי מנוהלות בשיתוף עם אשתו - Dr. Sushama Patil שגם היא רופאה איורוודית, כך שהיה בהחלט מי שישביע את רעבוני ואת הצימאון שלי למידע.

לנצח אודה להם על שפתחו בפניי את ביתם הצנוע, אך מלא בחום, את ליבם ועל הנכונות שלהם לחלוק עמי את הידע והאהבה לאיורוודה.

צנועים, פשוטים, נטולי אגו (תכונות שנדמה שחלפו מן העולם) עם זאת מלאים בכריזמה במנות גדושות.

היום, רגע לפני שנפרדו דרכינו, לאחר טקס הענקת תעודות הכשרה על לימודיי, הם ריגשו אותי במיוחד כשד"ר סושמה ואמו של ד"ר פאטיל - העניקו לי במתנה סארי יפיפה (סגול - כי זכרו שזה הצבע האהוב עלי) ונזם מיוחד שאופייני רק לנשות מהארשטה.

"מתי תחזרי"? שאלה אותי הסבתא. "כשהאלים יחליטו" עניתי לה בחיוך. אבל עמוק פנימה אני יודעת שלא ירחק היום.

אני אמנם נסעתי משם, אבל חלק מהלב שלי נשאר מאחור...