5.7.2016

"אנחנו הולכים היום בערב לסרט הודי" אמרה לי המורה שלי אתמול בשעות אחר הצהרים. הופתעתי. כבר לפני כמה שבועות ביקשתי ממנה שנצא לקולנוע, אבל חשבתי שהרעיון לא יזכה למימוש.

בשעה 22:00 נדחסנו למכונית אחת חמישה מבוגרים ושני ילדים ושמנו פעמינו למתחם בתי הקולנוע. ציפיתי למצוא איזה מבנה רעוע עם כמה ספסלים שידעו כבר ימים טובים יותר ומצאתי את עצמי במבנה ענק וחדש שעומד בסטנדרטים של סינמה סיטי בכבוד.


קומדיה מטופשת או סיפור אהבה...מה כבר אפשר לצפות מסרט הודי? חשבתי לעצמי. ושתי דקות אחרי שהחלה הקרנת הסרט ישבתי מהופנטת. הסרט שנבחר היה הכי רחוק ממה שאפשר לדמיין כשחושבים על סרט הודי. הוא נקרא UDATA PUNJAB שפירושו "פונג'אב בהיי". הסרט שעוסק בבעיית הסמים הקשה במדינת פונג'אב (מדינה ששוכנת בצפון מערב הודו) יצא לאקרנים בתחילת יוני וכבר הספיק לחולל מהומה לא קטנה.

המועצה להסמכת הסרטים בהודו (מתברר שיש גוף כזה) המליצה לחתוך 89 קטעים מתוך הסרט בטענה שהציבור לא בשל להתמודד עמם. הדבר הגיע עד לדיון בבית המשפט העליון של בומביי, שהתיר להקרין את הסרט כמות שהוא, למעט קטע אחד שנפסל. מאז הוקרן ברחבי הודו והעולם גרף סכום נאה של 13 מיליון דולר ! אגב, גם המוסיקה של הסרט עשתה הסטוריה, כשבפסקול שולבה גם מוסיקת טראנס (שלא אופיינית לסרטים בוליוודים) והזכויות לשימוש במוסיקה של הסרט נמכרו ב 2.7 מיליון דולר!


לא אגלה לכם את פרטי העלילה. אם הסרט יגיע לארץ* - לכו לראות. לא קל לצפייה. יש קטעים שנדמים נאיבים ומאידך ישנן סצינות לא פשוטות בכלל. נראה לי שבזה טמון גם סוד הקסם שלו....דומה קצת למהות של הודו כולה, לא?
והנה טעימה קטנה...


(*ניתן לצפות בסרט דרך נטפליקס)