4.7.2016

"אני מקווה שהסאגו שווה את המאמץ" אמרתי ל- SAEE , בזמן שרכבנו על הקטנוע שלה כשהגשם  היכה בנו בחוזקה. כל כך הרבה פעמים קבענו להפגש והגשם הפריע לתוכניות שלנו. אבל הערב זו היתה ההזדמנות האחרונה שלנו. והיא מצידה התעקשה שאטעם מאכל מסורתי שייחודי לאזור הזה. 

יש משהו מסעיר ברכיבה על אופנוע בגשם שוטף. למרות הרטיבות ותחושת הקור יש תחושה של חיות ואנרגיה שקשה להסביר אותה.

את SAEE פגשתי כשהגיעה לטיפולים בקליניקה של המורים שלי. בחורה מבריקה. מרצה לפיסיקה ומטאורולוגיה (למרות שאת שינויי האקלים מעל לראשינו במהלך נסיעתנו לא ממש הצליחה לחזות...). חולמת לעשות דוקטורט בגרמניה ומההכרות הקצרה שלי עמה אין לי ספק שגם תצליח.


בשבילי זה היה מעורר השראה לפגוש אשה כמוה. ולדעת שיש מי שמצליח לפרוץ מחסומים תרבותיים ודעות קדומות. אבל עם כל השאיפות לממש קריירה אקדמאית תמיד מרחף עניין הנישואין. ככל שהיא יותר משכילה, עצמאית, מתקדמת בתפיסות העולם שלה, נדמה שהאפשרויות למצוא גבר כלבבה שלא יהיה מאויים ממנה - מצטמצמות. תמיד יש את האופציה להינשא באמצעות שידוכין, אבל למזלה הוריה דוגלים במחשבה שיש לאפשר לה את הזכות למצוא את בחיר ליבה בכוחות עצמה.


באופן יוצא דופן למנהג המקום, גם סבה וסבתה נישאו מתוך אהבה. סבה שהוקסם מיופייה של הנערה שצדה את עינו וליבו, החליט להינשא לה ויהי מה. משפחתה הגיעה ממעמד נמוך משלו ולא היה ביכולתה לעמוד בדרישות הנדוניה, והיה ויבואו בברית הנישואין. לכן עבד מבוקר עד ליל עד שהרוויח מספיק כסף כדי לאפשר לאהבתם להתממש. ובסודי סודות הלך למשפחתה של הנערה והעניק להם את כל חסכונותיו, מבלי שמשפחתו תהיה מודעת למעשה. החלטתו התבררה בדיעבד כנכונה. ואני מקווה בשבילה שהיא תמצא את הבחור שיהיה מוכן להפוך הרים וגבעות בשבילה. מגיע לה...

אגב, את הסאגו לא הצלחתי לטעום. במקום זאת הסתפקתי ב"פאו באג'י" - סוג של לחמניה שטובלים ברוטב עגבניות סמיך. לא משהו ששווה להתאמץ בשבילו, אבל החברה הייתה בהחלט ראוייה...