חברות

כשחושבים על המילה "חבר" תמיד עולה בנו הדימוי של קשר ארוך טווח שמלווה אותנו שנים. מהילדות, מבית הספר, התיכון, הצבא, האוניברסיטה...אבל יש חברים שלמרות שהחברות שלהם זמנית, נכונה לרגע מוגבל בזמן - היא עשוייה להיות עוצמתית לא פחות.

מאז שהגעתי לכאן, החדר שלי הפך להיות מן מוקד לעלייה לרגל - ישנם ימים שהעובדות בקליניקה מגיעות לכאן בהפסקת הצהריים, פורשות בד על רצפת החדר ונשכבות עליו בניסיון לזכות בנמנום קל. יש מי שבאה ונשכבת על ידי במיטה שצרה מלהכיל את שתינו, כמו גור שמחפש את קרבת אמו וחום גופה (מבחינה כרונולוגית, אני בהחלט יכולה להיות אמא של חלק מהן). ולא פעם כשאני מגיעה לחדר בסופו של יום אני מגלה מישהו שלן במיטה שלי... לפעמים ילד של אחת העובדות שהתלווה לאמו עד שכלו כוחותיו. ואפילו מטופלות שמגיעות לקליניקה ושמחות לגלות פנים מערביות שאפשר ללטש עמן את אוצר המילים המוגבל באנגלית. והיום הצטופפנו כאן חמש נשים ונהנו מהשקט והקסם שבאחוות הנשים שנוצרה.

פגשתי כאן גם אנשים שהיו נכונים להקדיש לי כל כך הרבה זמן ותשומת לב - ללמד אותי את רזי האיורוודה, פרקים בתולדות התרבות המקומית, שבישלו למעני ארוחות מלאות טעם וחן, שפתחו בפניי את ביתם, שהנעימו את זמני, שדאגו שלא אחסיר אפילו ספל צ'אי אחד ביום, שהעניקו לי חום, תמיכה ואהבה כשהייתי זקוקה להם - מבלי שאבקש. רק משום שהיו רגישים מספיק בשביל לקרוא בעיני את מה שמתחולל בנימי נפשי - מקום שאנשים שמלווים אותנו שנים, מתקשים לעיתים לזהות. ולהם אהיה אסירת תודה עד סוף ימיי.

אז אם זו לא חברות....לא יודעת מה כן...