דיסני לנד בגרסא ההודית - חלק א'

הבטתי בדמותוו של הנומאן - האל שצורתו צורת קוף. שהוא אחד מהאלים האהובים והנערצים בהודו שלי קצת מזכיר את דמותו של הרשלה או מן "יוסי ילד שלי מוצלח". 

באחד מהסיפורים עליו נאמר שבמהלך קרב מפורסם נשלח להביא מן ההרים עשבי מרפא להכנת תרופות כדי להביא מזור לפצועים. היו אלה הרים רחוקים שנדרשו כוחות גדולים ומאמצים רבים כדי להגיע אליהם. האנומן צלח את המשימה,, אבל כשהגיע להרים, שכח מה המשימה שלשמה הגיע או אולי התקשה להבחין ולאתר את הצמחים להם נזקקו הלוחמים הפצועים, לכן עקר את כל הצמחייה על ההר והביא אותה לאל בראמה.

בספר "אלים ואלות במיתולוגיה ההודית" (איתי אהרה) כותב המחבר שהאנומן מכיל בתוכו גרעין של שובבות שמטובל בכוח פיסי רב. וכחושבים על זה, ניתן ללמוד מכך שעוצמה וכח להתמודד עם דברים שמאתגרים אותנו, לא בהכרח צריכים להיות מלווים ברצינות. האנומן מציע לנו דרך אחרת - להיות בעלי כוח רב ובו זמנית לשמור על שובבות ושמחת חיים. ואולי אפילו להשתמש בשמחת החיים כמקור לכוח שלנו.

זה הזכיר לי קצת את החסידים של ברסלב שתמיד מצטיירים לי כאנשים שהשמחה שורה בליבם ונשמתם והיא זו שמעניקה להם כוח וחסד. כי שמחה היא הרבה פעמים עניין של החלטה. וכמו שנאמר "אין דבר משחרר יותר מן השמחה, היא מוציאה לחפשי את מוחך ומשרה עליו שלווה... כי על ידי השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו ולישב דעתו ולחשוב" (רבי נחמן מברסלב) ולעיתים נדמה לי שדי בחיוך ובמבט מלא שמחה כדי להמיס אפילו את החומות והמבצרים הכי גדולים, בהם אנשים מקיפים את עצמם וגם להפיג קצת את העצב והקושי.

מאחלת לעצמי ולכם יום מלא שמחה!