איך נברא יום חדש

הרחוב. כמו אשה יפה במיטב שנותיה שקמה ממיטתה, כך גם הרחוב נעור מתרדמת הליל. ונדמה שיש מקצב אחר שמתנגן ברקע, לפני שהקולות הרכים והמהוססים מתחלפים בקולות חזקים ונוכחים.

אוהבת לחלוף על פניו של מוכר הצ'אי שממתיק את יומם של אלו הפוקדים את הדוכן שלו. כאילו מבקשים להבטיח שיום שמתחיל במתק שפתיים, יהיה כזה גם בהמשך. מהופנטת מזריזות הידיים שלו בשעה שמוזג לספלים קטנים את הנוזל החם, כאילו מדובר במארג של חוטים צפופים שמחבר בין הסיר הלוהט והכבד, לספל הקטן והשביר.

אוהבת להביט במוכרת החלב העומדת בפינת הרחוב. לפניה פרושים ארגזים ארגזים של שקיות חלב בגדלים ואריזות שונות. מזכירה לי רגעים של ילדות נשכחת, כשהיינו חוזרים ממדורת ל"ג בעומר בשעות הבוקר המוקדמות ונושאים עינינו לארגזי השוקו והלחמניות החמות שהמתינו לחנווני, עם בואו למכולת באור ראשון.

אוהבת להביט בזקני העיר שיושבים בחברותא, לבושים בבגדים לבנים וכובע מהארשטי מסורתי מעטר את ראשם כמו כתר מלכות. עוברים בשקיקה אחר כותרות העיתונים. מביטים בעולם המשתנה אל מולם.

אוהבת להביט בנהגי הריקשה שרכביהם עומדים זה אחר זה במן סדר מופתי, ממתינים לנוסעים שמבקשים להגיע בזריזות למחוז חפצם, בין כבישיה הסואנים של פונה.

אוהבת להביט במוכרי הפרחים המסדרים את פרחי היסמין, הורדים ועלי כותרת ססגוניים אחרים בסלסלאות הקש המרופטות, מנחה למתפללים במקדש הסמוך המבקשים לפייס את האלים האחראים לשלומם ובריאותם.

אוהבת להביט ברוכלים הנעים עם עגלותיהם, מציעים את מרכולתם לעוברים ושבים, עמוסות בירקות ופירות ססגוניים. בצל, שום, שורשים טריים של ג"ינג'ר וכורכום, אננס - הכול פתוח למקח וממכר.

אוהבת להביט בילדים הלבושים במדי בית הספר...תוהה האם נרגשים לקראת יומם? האם חווית הלימוד שלהם שונה משלנו? האם זורעים בהם את זרעי הסקרנות ללמוד, לחקור ולהתפעל מהעולם שבא בהשקה עמם?

אוהבת לראות איך זרזיף האנשים הופך לנחיל אחד גדול וארוך. איך העולם מתנהל לו בתוהו ובוהו, אבל גם בריתמוס מדוייק.

אוהבת לראות איך נברא יום חדש.