23.6.2016

אם צריכה לחשוב על משהו אחד שמאפיין את הודו, אני חושבת שזו היכולת שלה לגרום לאנשים שחדוות הבישול מעולם לא דבקה בהם, לפנטז בן לילה על הרגע בו יכבשו את עולם הקולינריה ויביאו בשורה חדשה לאניני הטעם, או לכל הפחות למעגל החברים והמשפחה הקרובה.

אז אחרי שנדבקתי גם אני בחיידק, ביקשתי מהמורה שלי Dr. Sushama שתלמד אותי להכין כמה מאכלים הודיים בסיסיים...כאלו שכל טבח מתחיל יכול לאמץ בקלות.


המונח "מתכון קל" התברר לי מהר מאד, נתון לפרשנויות רבות. נתחיל עם Paratha היא אמרה לי. ואני הנהנתי בהסכמה. במבט ראשון הוא נראה כמו צ'פאטי צבעוני. כמה מסובך זה כבר יכול להיות חשבתי לעצמי? (את רף הצ'פאטי כבר צלחתי). ולא ידעתי מה מחכה לי....
בשלב הראשון צריך לבשל תפוחי אדמה בסיר עד שיתרככו ואז לחתוך אותם לקוביות קטנות. במחבת נפרד מטגנים במעט שמן זרעי כמון, זרעי חרדל, בצל, עלי קארי טריים, צ'ילי, מלח עד שהבצל מזהיב. אז מוסיפים את תפוחי האדמה ומערבבים יחד מספר דקות. לחלופין אפשר להכין מילוי על בסיס אפונה או כרוב מבושלים ואפילו דלעת.


לאחר שהתערובת מתקררת מעט (מבחינתי אפשר היה לאכול אותה כמות שהיא על תקן של "פירה משודרג) יוצרים ממנה כדורים בצורת אליפסה. לאחר מכן לוקחים בצק זהה לזה של צ'פאטי. יוצרים ממנו כדורים שמקמחים אותם ובתוכם עושים גומחה. לתוך הגומחה הזו מכניסים את כדורי תפוחי האדמה. ואז סוגרים אותם עם הבצק ויוצרים כדור מחדש. את הכדור הזה מרדדים והופכים ללחם שטוח דמוי צ'פאטי שמחממים עם מעט שמן על מחבת שנקרא tawa והופכים אותו משני צדדיו.


מה אומר? ממש קלי קלות. התעייפתי רק מלראות איך מכינים את הלחם הזה.
אבל מתברר שהמאמץ משתלם, אם לשפוט לפי ארוחת הצהריים המלכותית שהוגשה לי. ממש ללקק את האצבעות. המקומיים כאן נוהגים לאכול את הפאראטה בליווי צ'אטני קוקוס, דאל (תבשיל קטניות), תבשיל ירקות (סבג'י). יש מקומות בהם נהוג להכין גם חביתת בצל ורהיטה (יוגורט מתובל עם עגבניה, מלפפון ובצל חתוכים). אני הסתפקתי בצ'אטני קוקוס ובירקות.

כשאומרים "מזון רוחני" חושבת שמתכוונים ממש לזה.


נ.ב. עדיין לא ויתרתי על החלום. מבטיחה לאסוף מתכונים.