לחצות את הקווים

לשכב על מיטת הטיפולים, לא מסתכם בקטע טכני של לפשוט את הבגדים. זה לפרוש את הנפש שלך על פני החלל של המרחב הטיפולי. להסיר שכבות שכבות ולעיתים לחזור לחוויות הכי קדמוניות.

והיום חשבתי כמה זה מאתגר להתמסר לטיפול. תמיד חייכתי כשראיתי את המטופלים הללו שמגיעים אלי ולא מצליחים לעצום עין. שוכבים בעיניים פקוחות וגוף דרוך. מרגישים איזו תחושה של איום קיומי. וחשבתי גם על אלו שלא מצליחים להעביר טיפול בשתיקה. שמאויימים מהשקט. מההתכנסות פנימה.

אבל הפעם לא ויתרתי לעצמי. עצמתי עיניים ונתתי את כל כולי...לעצמי.

טיפולי מגע איורוודיים, בניגוד למה שמקובל לחשוב הם לא רק עיסוי אקזוטי בשמנים חמימים ותחושת רוגע ועילוי. ישנם גם טיפולים כדוגמת ה"פאנצ'ה קארמה" (5 פעולות שמיועדות בין היתר לטיהור הגוף מרעלים) שדורשים התמודדות לא פשוטה. גם ממני.

איך אמרו חז"ל? "אין חכם כבעל ניסיון" - ומה שחוויתי דרך ההתנסויות האישיות כאן לא יכולתי להבין לעומק גם אם הייתי קוראת אינספור ספרים ומאמרים.

וזה מזכיר לי איך הרבה פעמים כהורים, אנחנו רוצים לחסוך מהילדים שלנו המון התמודדויות, כאב, אכזבות ושברון לב. על פניו האינסטינקט האימהי במיטבו (לא שוכחת שגם לגברים יש כזה אינסטינקט) אבל לעיתים אין מנוס. רק כשחווים על בשרנו...רק שחשים בנפש המצטלקת...יכול להתקיים תהליך אמיתי של למידה...בדיוק כמו שאמר איינשטיין "המקור היחיד לידע הוא הניסיון".

אני מאמינה שעל פי רב ובעיקר משם, יכולים להגיע הצמיחה, החוסן והאמונה בכוח וביכולת שלנו להתמודד בהצלחה עם מה שהחיים מזמנים לנו. ההתבוננות לבדה לא מספקת.