ריקוד החיים

בתפריט - תחרות ריקודים על פי מיטב המסורת של ז'אנר תוכניות הריאליטי. ובלי להבין אף מילה, מוכנה להישבע שכללי המשחק זהים גם שם.

גילוי נאות, תמיד כשרואה רקדנים מרגישה צביטה בלב, שלא התמדתי בשיעורי בלט בגיל 5 או בריקודים מול ערוץ MTV בגיל העשרה. מי יודע? לפעמים רוצה להאמין בסתר שאולי נתברכתי בעוד כמה כישורים ויש מצב שהחמצתי קריירה מופלאה שתבוא לביטוי אולי בגלגול הבא.

מה שראיתי על מסך הטלוויזיה, לא דומה לשום ריקוד הזכור לי משנות ילדותי או נערותי, אבל היה בו משהו מרתק וגם תמים קצת. משעשע ומצד שני מפתה.

לריקוד הזה קוראים בשם Lavni (מבטאים "לאוני") - והוא בעצמם מבטא סגנון של ריקוד ושירה מסורתיים שאופייני למהארשטה.

הריקוד מבוצע בדרך כלל ע"י רקדנית (גברים עשויים לשמש כמלווים) לצליליו של כלי הקשה בשם Bholki שחדי האוזן מבינכם יבחינו במקצב המהיר שלו.

הרקדניות שמפזזות בחן אוספות את שערן בצורה ייחודית, לובשות סארי בשם Navvari באורך 9 מטר שאופן הלבוש שלו שונה מהסארי הרגיל (אחרת אין סיכוי שיצליחו לזוז אפילו מ"מ - מניסיון אישי), עונדות שלל תכשיטים כבדים - שרשראות, עגילים, נזמים, חגורה מיוחדת, צמידים ומה לא...על המצח עוטות בינדי אדום מודגש.

אחד הדברים המופלאים בעיני במוסיקה שהיא שפה אוניברסלית, שמצליחה להעביר ים שלם של רגשות. בריקוד הלאוני רגשות ממלאים תפקיד משמעותי ובמיוחד היכולת להעביר את מה שמתחולל עמוק פנימה באמצעות הבעות הפנים.

הנושאים העיקרים בהם עוסקים הטקסטים, הם אהבה (איך אפשר שלא?) בין גבר לאשה בוריאציות שונות, חיי הנישואין, ניאוף, תשוקה, לידה, פרידה מאהוב שיוצא לקרב ואפילו טקסטים פוליטיים, חברתיים ודתיים עם נגיעות אירוטיות.

נדמה לי שמה שהחל ב 1560 כתוכנית של צוות הוואי ובידור לחיילים בשדה הקרב, רלוונטי גם לימינו אנו.