אח שלי מתחתן

לא יכולתי לעמוד בפני החיוך שלה, אז קפצתי על האופנוע שלה בספונטניות ורכבתי אתה אל הלא נודע. לאחר נסיעה של כרבע שעה בכבישיה העקלקלים של פונה הגענו לבית קומות. מה שנתן לי הזדמנות לחלץ קצת את העצמות ולהגמיש את השרירים, שעה שטיפסנו 5 או 6 קומות ללא מעלית...

מתברר שגם בבית קומות יכולה משפחה גרעינית על כל ענפיה להצטופף בדירה בת 3 חדרים - סבא, סבתא, בנם עם אשתו ושלושת ילדיהם ובתם, לצד בעלה וילדתם ובן נוסף רווק. בסלון הבית ישבו כמה גברים משועממים וצפו בתכנית בידור בטלוויזיה. מנגד עמלו הנשים כמו נמלים חרוצות על ארוחת צהריים חגיגית, לרגל חתונת הבן הצעיר שעתידה להתקיים עוד שבועיים.

"גברים גם מבשלים?" שאלתי בשעה שהבטתי באורז הצבעוני והריחני בסגנון ביריאני המתבשל בסיר - שהזכיר לי את האורז המופלא שאבי נוהג להכין. ובתמורה נעניתי בצחוק מתגלגל...שמשמעו שאופציה שכזו בכלל לא עולה על הדעת...

על רצפת המטבח ישבה אם המשפחה וקילפה תפוחי אדמה, שאחר כך נפרסו על המרצפות לפרוסות, נטבלו בבלילה של קמח עדשים (צ'אנה דאל) ותבלינים וטוגנו בשמן עמוק - מאכל שמכונה "באג'י. בסיר אחר עמדו להם לתפארת חצילים ננסיים (מתקתקים ובשרניים שכמותם פגשתי רק בהודו) מבושלים ברוטב חום סמיך וחריף. זאת בשעה שאחותו של החתן המיועד רידדה את הבצק בידיים מיומנות, שהפך תוך דקות מעטות להיות צ'פאטי מעורר תיאבון. לצד התבשילים הוגש מיץ מנגו טרי, קריר ומתקתק (וכאילו שלא די במתיקות הטבעית של המנגו, מתברר שגם כאן מוסיפים לו מנה גדושה של סוכר). ואם היה נדמה שלא יכולה להיות מנה ססגונית יותר מזו, הוציאו בנות הבית מהמזווה מקלות צבעוניים, שחשבתי אותם בטעות לירקות מיובשים והתבררו כמעין מקלות אורז מיובש המטוגנים בשמן עמוק,מה שהופך אותן תוך שניות לחטיף צבעוני, פריך ומאיר עיניים הקרוי בשם החיבה "בובי".

המאכלים של שבועות יחכו להזדמנות אחרת...אמנם לא חגגתי את החג כהלכתו השנה, אבל היתה לי לא פחות מחגיגה בעיניים ובלב...וכן...גם הנשמה התענגה על כל ביס.