11.6.2016

כל בוקר היא עומדת ומסרקת את שערה. בסבלנות ואהבה אין קץ. היא משמנת את הקרקפת של בתה במעט שמן קוקוס, ממוללת את שערותיה בידיה ואז מעבירה בהם את שיניו של המסרק. בעדינות. ברוך. ניכר על פניה של הבת שהיא נהנית מהמחווה של אמה הקשישה. ממגע ידיה. אחר כך קולעת צמה בשערה השחור והמבריק ואוספת אותו בגומייה.

משסיימה מתיישבת האם גם היא על הכסא בחצר ופורמת את הצמה שקלעה אמש בשערה שלה. היא מושכת את ידיה במעט שמן קוקוס ומורחת על שערה. לאחר מכן סורקת את שערה בקפידה. וכשמביטה בהבעות הגוף הנשיות ששרידיהן נותרו בה, יכולה לדמיין אותה לפני 30 שנה.


ואחר כך, היא ניגשת למטבח ומביאה משם צלחת עם ארוחת הבוקר. ומאכילה את בתה כאילו היתה ציפור המזינה את גוזליה הרכים.
ואני יושבת ומביטה בהן מדי יום כמהופנטת.


לפני כ 40 שנה, כשמלאו לילדה בת 8 חודשים, קיבלה חיסון נגד פוליו. בסמוך לכך חלתה בדלקת קרום המוח שפגעה בהתפתחות שלה והשאירה אותה מוגבלת פיסית ומנטלית. הלב נפעם למול המסירות עד אין קץ של הוריה ולאופן בו מגדלים אותה בטבעיות ובהשלמה.
לילד שנולד אחריה כבר סרבו לתת חיסונים. אולי אין קשר בין הדברים ואולי כן. אבל את הגלגל לא ניתן לסובב לאחור.
נותרה ילדה קטנה בגוף של אשה מבוגרת והורים עם לב שבור, אבל מלא באהבה.