לאנץ' בוקס

שיחה אקראית בין שתי נשים זרות שמסתיימת בהזמנה מפתיעה.

כבר חודש אני מגיעה לקיוסק שבבעלותה, יום אחר יום לקנות בקבוקים של מים מינרלים. מרגישה איך מבטיה סוקרים אותי. "את נמצאית בקליניקה של דר' פאטיל?" התעניינה, ולאחר שעניתי לה בחיוב התחילה לשטוח את צרותיה באשר למצבה הבריאותי.

זה די מוזר, אבל במולדת האיורוודה, שם היה מצופה שרפואה עתיקת יומין זו תשגשג ותפרח, דווקא הרפואה המודרנית זוכה למקום של כבוד - שארית מהעקבות שהותיר אחריו השלטון הבריטי.

בעוד הרפואה המערבית זוכה לסבסוד ממשלתי, האיורוודה נלחמת על קיומה ונדרשת להיות ממומנת מכיסם של האנשים הפשוטים, המעוניינים להנות מ"ידע החים" שצברו אבות אבותיהם במשך אלפי שנים.

פתגם הודי עתיק אומר "ניתן למדוד את עומק הבאר, אך לא את עמקי הלב". וללב בהודו מתברר, יש עומקים אינסופיים.

כשהגעתי היום לקיוסק, כדי להיענות לבקשתה של הגברת, נעתקה נשימתי מפי. על הדלפק, חיכתה לי כלאחר כבוד ארוחת צהריים שלמה, ארוזה. ממש "take away", כמו מזון רוחני שנועד להרחיב לי את הלב. וכך זכיתי להתוודע למאכל הודי נוסף בסגנון גוג'ראטי khakara amp Dal badi שמו.

לקחתי את החבילה נרגשת והודיתי לבנה של האשה.

חשבתי לעצמי שבשעת צהרים זו, הכי כיף יהיה לחלוק אותה עם האנשים המקסימים בקליניקה שאני נמצאית. וזה היה רעיון נפלא.

וכמה סמלי זה שבערב שבועות, בחג המסמל נתינה, זוכה להבין ולחוות את המשמעות המילה הזו במלוא עוצמתה