"אני רוצה לשלוט על הבריאות שלי"

פחד מאובדן שליטה. זהו בעצם סיפור חיי. אף פעם לא להגיע למצבי קיצון. תמיד להיות עם אצבע על הדופק. לא לשתות אלכוהול. לא לעשן סמים. לא לנהוג בחוסר שיקול דעת ובעיקר לחיות בצורה מתוכננת. במסלול ידוע מראש. עם רשת ביטחון מתחת לרגליי, במקרה שאאבד שיווי משקל בניסיון להלך על החבל הזה עליו נמתחים החיים שלנו מרגע שיוצאים לאויר העולם, עד הרגע שנפרדים ממנו.

ולפני 8 שנים כשהתפרצה אצלי מחלה בבלוטת התריס, הבנתי קצת שהחיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים אותם.

"אני רוצה לשלוט על הבריאות שלי", זוכרת איך אמרתי במן שחצנות למטפלת שלי, כששאלה אותי מה מטרת הטיפול. וזה היה בעצם קצת כמו לומר "אני רוצה לשלוט על החיים שלי" ולא לתת למחלה לנהל אותם.

אבל מאז אותו יום החיים שלי נכנסו למעגל מוזר של חוסר שליטה. התחלתי ללמוד איורוודה, פוטרתי מהעבודה (הייתי מנהלת שיווק בחברה לתוספי תזונה למעלה מ 12 שנה), מצאתי את עצמי מובטלת והביטחון העצמי שלי התרסק לרסיסים, ילדתי ילדה מופלאה (מתנה לגיל 40), עשיתי שינוי מקצועי, התחלתי לחשב מסלול מחדש, הפכתי לעצמאית, גיליתי בעצמי יכולות שלא ידעתי שקיימות - אבל אף פעם לא עזבתי באמת את החבל... תמיד נאחזתי בו, באותו חבל הצלה של לעשות את הדברים "לפי הספר על קרקע בטוחה".

ההחלטה שלי לנסוע להודו היתה בראש ובראשונה כדי ללמוד על הטיפול האיורוודי בבלוטת התריס (לשמחתי שומרת על בלוטת תריס מאוזנת, ללא שימוש בתרופות והמחלה לא נוכחת בחיי אבל רציתי ללמוד יותר איך לסייע לאנשים נוספים ולהציע דרך אחרת מזו שמציעה הרפואה המערבית, מתוך הניסיון, הידע והחוויה האישית שלי). אבל באופן לא צפוי ומפתיע, לומדת קצת גם איך ללמוד להרפות את החבל ולאבד שליטה. אבל כזו שתהיה מבורכת.

והיום סגרתי קצת מעגל כשהתנסיתי בטיפול ומאנה (vamana - הקאה ייזומה כחלק מתהליך שלם של טיהור הגוף מרעלים) - שחייב אותי להתמסר לתחושת חוסר האונים וחוסר השליטה, במובן הפיסי והנפשי גם יחד. זה היה אחד השעורים הכי קשים בחיי. אבל ללא ספק אחד מהמשחררים והטובים שבהם...

ונזכרתי במה שאמר איש חכם אחד ש"אדם מנסה ליצור לעצמו עולם קטן משלו, כך שיהנה מהאשליה שיש לו שליטה מוחלטת על כל הקיום שלו, למרות שהוא יודע בוודאות גמורה שאין לו שליטה כזו".

אבל דווקא בחוסר השליטה גיליתי את החוזקות שלי ואת החולשות השארתי בצד. הן אולי מתאימות לשיעור אחר.