5.6.2016

בדומה להאזנה למוסיקה, שלא ניתן להסבירה במילים, אלא יש לחוות אותה ואת התחושות שהיא מעוררת בנו, כך גם "אוכל טעים" הוא מושג שקשה לתרגם למילים. כדי להבין את משמעותו יש צורך בשיתוף פעולה בין כל החושים שלנו והוא נתון לפרשנותנו הסובייקטיבית.

חווית האכילה בהודו בהחלט מעוררת את כל החושים. זה מסע קולינרי שעובר בין צבעים, מרקמים, ריחות וטעמים. כשנדמה לעיתים שאין טעמי ביניים בין החריף למתוק.
החריף שחשבתי אותו לטעם אחד, מבין שישה פתאום מקבל עוצמות שונות - מעט חריף, חריף, חריף מאד, חריף אש, כווייה רצינית בלשון, בחך, בוושט ובבטן...וזה ייגמר בבכי.


והמתוק ברמות מתיקות שמאתגרות את טובי רופאי השיניים ויוצק פרשנות חדשה למונחים "קינוח" ו"משהו להמתיק אתו את החיים". אבל כל ביס הוא סוג של אושר קטן.


את רב הארוחות שלי מאז שהגעתי לכאן, אכלתי בבית המשפחה המארחת שלי. מזון טרי, פשוט, בסיסי, אבל מתובל בהמון כוונות טובות ואהבה.
ואהבה היא התבלין הכי חשוב בעולם.