4.6.2016

כמה מוזר וכמה מפתיע שבמולדת הקאמה סוטרה שמסעירה את דימיונם ורוחם של רבים, נדרשות הנשים לכסות באדיקות כה גדולה את גופן.

הודו שנדמית כמקדשת את מיניות האדם, שחרור מכבלים, אושו, טנטרה...נוהגת באיפוק שהכי פחות מצופה ממנה.
מביטה בנשים לבושות הסארי (שעשוי מרצועת בד שאורכה נע בין 5-8 מטר!) הטוניקות והכותנות למיניהן. עטופות מכף רגל ועד ראש ונדמה שהן נראות לא פחות מסקרנות ונשיות ממי שחושפות את כל מרכולתן בפני כל. פתאום הבטן המבצבצת...כתף חשופה...צוואר תמיר וענוג...עיניים...שפתיים - מקבלים משמעות אחרת. והעין הולכת שבי אחר הבדים הססגוניים ושובי הלב והדימיון.


ואני כמי שמנסה לאמץ ולכבד את הקוד התרבותי והחברתי, עוטה על עצמי בחום העל אנושי הזה שכבות אחר שכבות של בד. ודווקא שם במקום בו הגוף נחבא אל הכלים, נסתר...דווקא שם מרגישה באופן מוזר הכי משוחררת....אבל לא פחות מזה - כבולה...