"תביאו לאמא כותנות, חולצות, גרביים, לבנים" כתבה אחותי בוואטצאפ המשפחתי, "כי לובשים כאן בגדים מהבית".
"כאן" זה אומר במוסד הרפואי שאמא שלי נמצאית בו עכשיו ומשתקמת מניתוח בירך, לאחר שנפלה סמוך לביתי בשבוע שעבר. ובעודנו מעכלים את המציאות החדשה, מעד גם חמי היקר בוקר למחרת ונזקק גם הוא לניתוח בירך. כך מצאנו את עצמם שניהם במוסד שיקומי לשם הגיעו ישירות לאחר האשפוז בבית החולים.
וחשבתי על כמה זה משמעותי לאדם שנמצא במסגרת רפואית שיקומית, ללבוש בגדים "רגילים" ולא בגדים של בית חולים.
בגדים של מוסד רפואי מכניסים לא פעם את האדם שלובש אותם לתודעה של "חולה" ולא אדם שנמצא בתהליכי "ריפוי". בעוד בגדים "רגילים" משדרים תחושה של חזרה הדרגתית לשיגרה באופן יחסי.
לבוש המטופל נמצא כגורם החשוב ביותר והוא אחת מהסוגיות הראשונות בהם נתקלים במהלך האשפוז.
מחקרים מראים כי התגובות הרגשיות של המטופלים לסביבת בית החולים חשובות לא פחות מהטכנולוגיה והציוד הרפואי בכל הנוגע להשפעה על הצלחת הטיפול ותהליך ההחלמה. נמצא כי מראה בגדי החולים חיוני לשמירה על כבודם ורווחתם של המטופלים ומשפיע על ההערכה העצמית שלהם.
לא פעם בגדי בית החולים עשויים לגרום לאי נוחות (למשל בשל חשיפה לא מכוונת של חלקי גוף הגורמת לתחושת בושה ואובדן פרטיות). זאת ועוד, לבישת ביגוד אחיד/זהה, גורמת לתחושה של אובדן הפרסונליזציה והביטוי העצמי.
לעומת זאת, באופן משמח נמצא כי מטופלים שלובשים את הבגדים האישיים שלהם חשים בטוחים יותר ונראה שהם נוטלים אחריות גדולה יותר על הטיפול שלהם, בהשוואה לחולים הלובשים ביגוד רפואי ונתפסים כפאסיביים יותר בתהליך ההחלמה.
כמו כן, ביגוד למטופל עם "עיצוב מרפא" יכול להקל על מתח, להרגיע רגשות שליליים, ואף למלא תפקיד בסיוע להחלמתו של המטופל על ידי יצירת נוחות, ביטחון ויציבות פסיכולוגית ופיזיולוגית.
איזה בגדים נתפסים בעיניכן כ"מרפאים עבורכן?"
