המלצרית בבית הקפה סידרה את הגבות שלה בצורה מושלמת עם ג"ל מיוחד שיוודא שהשיערות הסוררות בגבה לא תזוזנה מילימטר. בפיד של האינסטגרם קפץ לי סרטון של דוגמנית שמתאפרת בקפידה אבל הגבות שלה כמעט מחוברות ביניהן, בסגנון פרידה קאלו, אבל בגרסא הפרועה שלה.
לכל מקום שאני הולכת, נראה לי שגבות הן עניין משמעותי.
מבחינה אבולוציונית נועדו הגבות להגן על העיניים שלנו מפני גשם, שמש וזיעה. וכך למרות שעם השנים איבדנו אט אט את שיער גופנו, שיערות הגבה שמרו על מעמד איתן. וברמה התרבותית גבות מהוות אמצעי תקשורת ודרך להביע רגשות.
גם בהיבט הויזואלי, תשומת הלב שמקבלות הגבות הוא לא עניין חדש. כבר משחר ההסטוריה ייחסו להן חשיבות רבה.
המצרים (גברים ונשים גם יחד) טיפחו גבות עבות ושחורות כדי להדגיש את מראה העיניים.
היוונים והרומאים העריצו נשים במראה חד גבה (סמל ליופי, חכמה ואינטיליגנציה).
בימי הביניים כל תשומת הלב הוקדשה לאזור המצח בפנים, מה שהוביל לצורך לעמעם את מראה הגבות ולמרוט אותן ככל הניתן.
במאה ה - 17 נשים נהגו להשתמש בשיערות דקיקות של עכברים שהודבקו על הפנים כדי לכסות על מראה גבות חסר.
בין שנות ה - 20 לשנות ה - 50 שלטה אופנת הגבות הדקיקות שצויירו בעיפרון (בין היתר בהשראת הסרטים האילמים).
בשנות ה - 70 וה -80 המראה הטבעי חזר לככב בעקבות תנועת ההיפים ובהשראת ברוק שילדס ומדונה.
וכך עם השנים הטרנדים של מראה הגבות המשיכו להשתנות ונעו בין שתי הקצוות - דקיקות קמורות או מקושתות, או מגולחות לעומת עבות ופראיות.
בשנים האחרונות קיימת שוב חזרה למראה הגבות העבות, וקיימת תעשייה שלמה של מיקרובליידינג.
אני יכולה להעיד שאם הגבות שלי לא מסודרות, אני מרגישה "מוזנחת". לא משנה כמה חגיגי או מהודר אני לבושה. בצעירותי היו לי גבות עבות שלא ידעתי להעריך את יופיין. היום אני מצטערת שנגעתי בהן מלכתחילה.
אם אני צריכה לחשוב על דמות אייקונית שמזוהה עם הגבות שלה, פרידה קאלו היא הראשונה שתעלה על דעתי. יש האומרים שהבחירה שלה להשאיר את מראה החד גבה נבע מתוך רצון להעניק השראה ואור לנשים שחשות בושה לנוכח תכתיבי יופי מגדריים. ויש הסוברים כי הבחירה במראה האנדרוגיני במידה מסויימת, היתה דרך לתעד את האנרגיה הגברית שנכחה ברוחה והעניקה לפורטרטים שלה משמעות עוצמתית יותר.
מה אתכן? כמה חשיבות אתן מייחסות לעיצוב ומראה הגבות שלכן? ומה אתן מעדיפות? את המראה המלא/עבה או גבות דקיקות?