אם אני צריכה לבחור משפט אחד שמתאר איך זה מרגיש לי ללבוש סארי, אני אבחר במילה "מעצים את האשה שבי".  ברוח הסטילנג תרפי אני יכולה לומר שהוא מסוג הבגדים שמרוממים את הרוח. הוא גורם לתחושה חגיגית לא רק מן החוץ, אלא גם מן הפנים. אני רואה את זה כל פעם מחדש. זה נראה כאילו מישהו האיר בזרקור ואבקת כוכבים, כל אשה שלובשת אותו. 

במקור שימש הסארי את הנשים ההודיות במהלך המאות 1800 - 2800 לפני הספירה כדי לשמור על צניעותן. כמו מעין וילון שמסתיר אותן מעיני כל והיה עשוי מבדי כותנה, פשתן, משי ואחרים. עם הכיבושים הזרים בהודו קיבל הסארי שדרוג בדמות שימוש באבנים יקרות, חוטי זהב, רקמות ועוד כדי לסמל את מעמדן של הנשים שלבשו אותו, בהתאם לשיוך החברתי דתי שלהן (בהתאם לחלוקה לקאסטות השונות). 

עם התפתחות הטקסטיל בהודו החלו להשתקף בסארי גם דמויות, פרחים ומוטיבים שונים והוא הפך סמל לנשיות ההודית. 

הייחוד של הסארי בעיני הוא המבנה של הסארי שזהה לכל שכבות האוכלוסייה. הוא מאחד את החברה כולה ועם זאת, מאפשר לכל קבוצה בחברה ההודית ההינדית לבטא את ייחודה בדרכה. בעיני הוא מסייע להסתיר ולחשוף בו זמנית את האישיות של האשה שלובשת אותו. 

בנוסף, משמש הסארי לא רק כבגד אלא גם כסמל לגאווה לאומית. 

אם אתן מטיילות בהודו, אל תחמיצו את חוויית לבישת הסארי.