תשמעו סיפור מוזר על משקפיים. לפני 6 שנים כשנסעתי ללימודי איורוודה בהודו, התעוררתי בוקר אחד והרגשתי שמשהו לא טוב קורה לראייה שלי. בכל פעם שניסיתי לקרוא טקסט בספר או בנייד, הראייה שלי הפכה למטושטשת. אחרי שלושה ימים שלא היתה הקלה כבר התחלתי לדאוג וביקשתי לגשת לרופא עיניים.
הרופא הנכבד בדק אותי באמצעות ציוד סופר משוכלל ופסק שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל והנה...הגעתי לרגע שבו אני אמורה להיעזר במשקפיים. אני סרבתי לקבל את רוע הגזרה והחלטתי להמתין.
האינטואיציה שלי היתה נכונה. כעבור מספר ימים הראייה שלי חזרה לתיקנה. וכך היה במשך שנים.
בחודשים האחרונים הרגשתי שכבר אי אפשר להתעלם מעקבות הזמן והגיע הרגע בו עליי להיעזר במשקפיים לקריאה בשעות הערב, כשהעיניים עייפות. כשנכנסתי לחנות האופטיקה ידעתי בדיוק מה אני מחפשת. והתאהבתי כבר מן המבט הראשון.
משקפיים. פעם הם היו סוג של מסגרת פלסטיק או מתכת שמונחת לנו על האף ומסייעת לנו לראות טוב יותר. היום הם הפכו להיות פריט אופנה ו/או סמל סטטוס. כזהו שמקנה הצצה לעולם שלנו, ממש כמו בגדים. וברוח הסטיילינג תרפי אני מרשה לעצמי לומר שאפילו מעצב את האישיות שלנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים. ויותר מזה. זה כלי תרפויטי - השבוע סיפרה לי מטופלת שהיא נוהגת להרכיב משקפי שמש אפילו כשהיא נמצאית בביתה. זה מסייע לה למנן את החשיפה לעולם שבחוץ.
אנשים שמרכיבים משקפיים נתפסים על פי רב כאינטיליגנטים יותר ולעיתים אף תמימים ו"חנונים". תלוי בבחירת הצבע, עובי וצורת המסגרת.
טיפוסים שמרניים יעדיפו מסגרות שחורות / כהות. טיפוסים צבעוניים, יצירתיים, מוחצנים או אמנים בנשמתם יעדיפו לאמץ מסגרות צבעוניות.
יש מי שיעדיף משקפיים נטולות מסגרת מודגשת כדי להצניע את נוכחותם ואחרים ישתמשו במשקפיים דווקא כדי להתבלט ולמשוך תשומת לב.
ויש אפילו מי שירכיבו משקפיים מזוייפים כדי להרגיש יותר בטוחים בעצמם וליצור רושם מסויים (לפני ראיון עבודה או פגישה עסקית).
בתמונה אני ומשקפי הקריאה החדשות שלי. ואם גם אתם מרכיבים משקפיים - סקרנית לשמוע מה היו השיקולים בבחירת המשקפיים שלכם?
