פוסט על שחרור מאוכל ומחשבות מגבילות.

כשהגעתי לכאן גיליתי שרב ההודים באיזור הזה נוהגים לאכול שתי ארוחות מרכזיות ביום. את הבוקר פותחים במשקה צ'אי חם ומתקתק ואת ארוחת הצהריים אוכלים סביב השעה 11:30- 12:00 ולעיתים מאוחר יותר. אחר הצהרים לוגמים ספל צ'אי מהביל נוסף וסועדים את ארוחת הערב בסופו של יום, כששבים מהעבודה בשעה 21:00 בערב ולעיתים אף מאוחר יותר.

מהר מאד המארחים שלי הבינו שיש להם עסק עם גרגרנית ישראלית מצויה שויתור על ארוחת בוקר, הוא בהחלט לא חלק מהאג'נדה שלה (ככה זה שגדלים עם אבא שהיה איש צבא במשך שנים...מפתחים יכולת לאכול ארוחת בוקר דשנה גם בשעות שהציפורים עוד נמות את שנתן). לכן התחילו להכין לי גם ארוחות בוקר (של פוהה, שירה, אופמה - תבשילים שמבוססים על אורז כתוש או חיטה).

אחרי ההתלהבות הראשונית והרצון לטעום מכל מה שנמצא ברדיוס שלי, גיליתי שאני לא כל כך רעבה כמו שנדמה לי. שארוחת בוקר טובה וארוחת צהרים דשנה, בהחלט מספקות מענה טוב לבטני המקרקרת. אז לאט לאט ויתרתי על ארוחת הערב ומסתפקת בפירות בלבד, אם ממש מרגישה צורך לאכול.

מאידך, גיליתי שאני מאד נהנית להסתובב במטבח הביתי אצל המשפחה המארחת שלי. להביט באופן בו מתקינים תבשילים וארוחות במיומנות מדהימה ולצלם את הארוחה על השלבים השונים של הכנתה. והנפש לומדת להשביע את רעבונה גם באמצעות חושים אחרים.

שמתי לב גם לעובדה המפתיעה, שלמרות שמדובר בבית בו מתגוררת משפחה בת 7 נפשות (ואני כנספחת), אף אחד לא מבשל בסירים גדולים, כמו אצלנו. מבשלים מנות קטנות שמתבררות כמשביעות בהחלט. צ'פאטי, אורז, דאל - תבשיל עדשים, סבג'י - תבשיל ירקות (כשהפופולאריים שבהם חצילים, במיה, שעועית ירוקה, דראם סטיק, תרד, עלי חילבה טריים) שמוגשים לצד משקה מנגו שמשמח לבב אנוש...ויותר מזה לא צריך. והכול טרי, טרי וטעים, טעים. מוכן מעכשיו לעכשיו. אף אחד לא מקפיא ארוחות בפריזר או מאחסן במקרר למשך מספר ימים (למי שמסתקרן לדעת למה בכל זאת משמש המקרר, אספר שבעיקר לאחסון ביצים, גלידה, חלב וסוגים שונים של צ'אטני) והוא בהחלט לא מהווה את רהיט מרכזי במטבח, כמו בעולם המערבי.

נוכחתי לדעת גם שהעובדה שהתפריט חוזר על עצמו בוריאציה כזו או אחרת מדי יום, יש בה משהו מרגיע. הגוף יודע למה לצפות וכך גם הנפש. ואין את העיסוק המתיש, שוודאי מוכר לרובנו - במה נאכל שוב היום? ואיך להמציא את הגלגל מחדש.

ופתאום לומדים להיות קשובים יותר לגוף. לזהות תחושות של שובע ורעב. ויודעים מה? האוכל הרבה יותר טעים ככה וגם בלוטות הטעם הופכות לרגישות יותר...

והכי מצחיק שהדבר שאני הכי מפנטזת עליו כאן הוא לא עוגת שוקולד עסיסית, אלא מוצאת עצמי מתגעגעת הכי הרבה לסלט ירקות עשיר וטרי.

יאללה...נלך לאכול משהו...קיבלתי תיאבון