ההבדל בין זיכרון אמיתי לבין זיכרון מזויף

ואני אהבתי מאז ומעולם דווקא תכשיטים "מזויפים", לא כאלו העשויים מתכות יקרות ערך או אבני חן. אלא את אותם העדיים שכוחם בפשטותם, בחומרים טבעיים נטולי זוהר מהם עשויים. ובשנים האחרונות גם אותם הפסקתי לענוד. הרגשתי שהם כמו אבן ריחיים על צווארי ועל האצבעות חונקים את נשמתי, למעט זוג עגילים אחד שקרוב לליבי.

אבל דווקא בהודו מוצאת את עצמי מהופנטת מהיופי בו נשים מעטרות את חייהן וגופן בתכשיטים. נדמה שאין חלק בגוף שאינו זוכה להתייחסות - עגילים, נזם, שרשראות, טבעות, צמידים ליד, צמידים לרגל, טבעות לאצבעות כף הרגל ועוד...מקטן ועד גדול, מצעיר ועד זקן, מהקסטה הנמוכה ביותר ועד לאלו שהממון מצוי בכיסם.

ואני חשבתי איך הזיכרונות כמו תכשיט מזויף מתעתעים בנו לעיתים. כיוון שבאופן לא מוסבר אנו נוטים לזכור את אלו שנדמו לחברי אמת, אולם התבררו כאבנים חסרות ברק עם חלוף השנים, ופגיעתם בעורנו הייתה חדה וכואבת ... ונוטים לעמעם את זיכרונם של אלו שהסבו לנו רגעי אושר.

היום אני בוחרת להתגבר על תעתועי הגורל והזמן ולהפוך את האנשים שקרובים לליבי, שאין ספק בתוכי לגבי טוהר ואמיתות רגשותיהם וכוונותיהם - להיות כענק פנינים שעונדת על צווארי...ולגבי המזויפים...נדמה לי שכבר אינם חלק מחיי...