30.5.2015

"אם את מצלמת אנשים בצבע" אמר לי פעם מישהו, "תראי את צבע הלבוש שלהם; אם את מצלמת בשחור-לבן, תראי את צבע נשמתם"...

ואת הבחור הזה פגשתי אתמול באופן אקראי. בזמן שישבתי בחדר עם חבר שלומד כאן יוגה תרפיה וקפץ לשמחתי לביקור, הופיע אדם מבוגר על מפתן הדלת ושאל איפה יוכל למצוא מים ל - 500 איש. לרגע חשבתי שהתבלבלתי...שהאנגלית שלו הייתה לא מובנת לי....אבל בהודו כמו בהודו, המציאות עולה על כל דמיון. ותוך מספר דקות הגיעה למתחם המגורים שלי מכונית עמוסה לעייפה בסירים ענקיים מלאים באוכל - אורז, תבשיל דאל, שירה (תבשיל מתוק מחיטה) ועוד...שנועדו להשביע את רעבונם של חסידי הארי קרישנה שהגיעו לחגוג את יום חגם במקדש לא רחוק מכאן. למרות החשדנות שלנו, לא יכולנו להישאר אדישים לאנשים הרבים, שהיו לבושים בלבן ונראו שמחים בחלקם. וכשהציעו לנו להצטרף אליהם לארוחה על גג המבנה, שתוך דקות אחדות הוסב לחדר אוכל - נענינו להזמנה.


קשה היה שלא להתפעל מהדבקות באמונה שלהם ומהרהיטות שבה בני 16 ו - 20 מנסחים את תפיסת עולמם ועומדים כמטיפים בשער.
לא יודעת אם יש חיים אחרי...ולאילו גלגולים נוספים אתגלגל בחיי...אם בכלל. אבל בחיים האלה, על כל פנים, רוצה לנעוץ שיניים כבתפוח עסיסי...