מעולם לא הצטערתי שלא התאפרתי, כפי שהצטערתי השבוע. באחד הערבים הייתי אמורה להצטרף לקבוצה של צלמים שנסעו להופעה של אברהם טל המוכשר בקיסריה. התלבטתי אם להתאפר או לא, והאם "להשקיע' בלבוש, אבל אז אמרתי לעצמי שיהיה חם ולח. ואני אתרוצץ ובטח אזיע, אז בשביל מה לטרוח?! העיקר שיהיה לי נוח! 

בדרך לארוע עברתי דרך חבר. אשתו היפיפיה פתחה לי את הדלת מאופרת בקפידה ולבושה טיפ טופ, כאילו יצאה הרגע מווג. אין לי ספק שגם נטולת איפור היא נראית נפלא, אבל  עם איפור היתה מרהיבה אפילו יותר. כשהבטתי בה פתאום הרגשתי כמו איכרה פשוטה שהגיעה מקולחוז נידח בערבות מזרח רומניה. נטולת שיק. נטולת חן. ובהמשך גם נטולת ביטחון עצמי. 

"לא נורא" ניחמתי את עצמי. האיפור בטח לא היה מחזיק מעמד. 

ואז הגעתי לארוע וכל הצלמות שהיו אתי בקבוצה התאפרו והיו נראות יפות ומטופחות בעיני. והרגשתי שוב רע שלא השכלתי בכל שנותיי לאמץ את ההרגלים הללו שאיפור הוא חלק מהאאוטפיט. האנגלים הבינו את זה כבר מזמן כשאימצו את המונח wearing makeup. כלומר "ללבוש איפור". כי איך שלא נסתכל על זה - גם איפור הוא למעשה  סוג של לבוש ולגמרי סטיילינג תרפי בעיני. 

מה אתכן? אוהבות להתאפר או מעדיפות את המראה הטבעי?  איזה חלק בפנים אוהבות להבליט במיוחד? ומה מוצר האיפור שתמיד נמצא בארנק שלכן?

(תמונה שצילמתי בהופעה).