קעקועים הם גם סטיילינג תרפי? שאלה אותי משתתפת בסדנת הכתיבה והסטיילינג תרפי האחרונה שהעברתי . ובלי להסס עניתי לה בחיוב. כיוון שבעיני זה כלי נוסף ולגיטימי לביטוי עצמי, אם כי העובדה שמדובר בצעד בלתי הפיך לכאורה מעניקה לו משמעות יוצאת דופן בהשוואה לכל כלי אחר. 

כשמגיעים אליי מטופלים מקועקעים לעיסוי, אני תמיד סקרנית לשמוע מה הסיפור מאחורי הקעקוע שבחרו לעטר בו את גופם. 

אדם שמקעקע את עצמו הופך להיות סוג של קנבס אנושי המציג את תפיסת עולמו וסיפור חייו. לפעמים הקעקוע עשוי לבטא אמונה או ערך מסויים ולעיתים לסמל ניצחון אישי כדוגמת - התגברות על מחלה, מעבר לשלב אחר בחיים, יציאה מהתמכרות או קושי או רצון לשמר את זכרונו של אדם יקר וכד'. 

קעקועים לא רק מספקים לנו הצצה לעולמם של המקועקעים, אלא מסייעים למי שמקעקע אותם לעבד אירועי חיים טראומטיים. 

ממחקרים  עולה שאנשים עם קעקועים מדווחים שהם מרגישים מושכים יותר, חזקים יותר ובטוחים יותר בעצמם - לאחר שהתגברו על הפחד מכאב. וחשים עלייה בביטחון ובהערכה עצמית. 

אני אמנם לא עזרתי אומץ עדיין להתקעקע (למרות שבעלי ושני ילדיי מתהדרים בקעקוע משפחתי משותף שגם אני הייתי אמורה לעשות...). אבל פגשתי לא מעט אנשים שעצם הבחירה בנושא הקעקוע סייעה להם לעבור תהליכים עמוקים של חודשים ושנים ששיאם היה הטבעת הציור על העור. 

מה ההתייחסות שלכן לקעקועים? מתהדרות באחד או יותר?