מתי בפעם האחרונה הרגשת "מוגזמת"? שהתלבשת לארוע באופן מהודר "מדי" או כזה שלא תאם את הלבוש של יתר המשתתפים? בשבוע שעבר זה קרה לי פעמיים. הגעתי לשני ארועים חברתיים והבנתי שהשמלות שלי היו נראות שונות וזרות על רקע הג'ינס/טייץ וטישירט שלבשו מרבית האנשים האחרים. 

האמת? הפעם לא ממש היה אכפת לי להיראות "מוגזמת". 

בחודשים האחרונים, לא נעים להודות...הרגשתי בדעיכה. זה היה נדמה כאילו התרחקתי אלפי שנות אור מחגית שאני מכירה ואוהבת. צילו של גיל המעבר המתקרב והחשש ממחוגי השעון שנעים בכיוון אחד גרמו לי לקפוא על שמריי. אבל ברגע מכונן אחד החלטתי שאני משנה את הלך המחשבה שלי ומעכשיו אני בתודעה של לבלוב. 

מה זה להיות בתודעה של לבלוב, אתן שואלות? 

זה לאמץ כל מיני דפוסי התנהגות קטנים שיוצרים פסיפס מעצים. אחד מהם הוא ההחלטה שמעכשיו בכל פעם שאני מתעוררת ליום חדש, אני משתמשת בכלים שרכשתי בלימודי הסטיילינג תרפי. לובשת בגדים יפים (כאלו שבעבר הייתי שומרת ל"ארועים מיוחדים"). מתאפרת. מתבשמת ויוצאת לעולם עם חיוך. כי כמו שאמרה לי חברה "כשאת מלבלבת כל מי שסובב אותך פורח". 

ויודעות מה? זה ממש עובד. 

זה כמו קוסמטיקה לנפש. אני מרגישה יותר יפה. יותר זקופה. יותר קורנת וחיובית. יותר בטוחה בעצמי. אפילו ההליכה משתנה. אושר גדול.