אהבה שאינה מוטלת בספק

והיום ראיתי איך האהבה לובשת משמעות מיוחדת במהארשטה, בחגיגות ה - vat purnima (המכונה גם בשם Banyan tree full moon) - החג בו מפגינות נשות מהארשטה, גוג'ראט וקרנאטאקה את אהבתן לבעליהן.

על פי האמונה, לא היתה גדולה יותר מאהבתם של satyavan ו-savitri זה לזו. יום אחד בשעה שהניח satyavan את ראשו על ברכי אהובתו, נפח את נשמתו בפתאומיות. השליח של yama - אל המוות נשלח לאסוף אותו לעולמות אחרים, אולם savitri סרבה לשחרר את אחיזתה באהוב נפשה. שליחים רבים באו זה אחר זה לנסות לדבר על ליבה - והיא בשלה. עד שהאל yama בכבודו ובעצמו ירד מהשמים והתייצב מולה. הוא ניסה לשכנע אותה לוותר על אהובה, ובתמורה הבטיח לה שיגשים משאלותיה.

בפעם הראשונה ביקשה בריאות לחמה וחמותה ומשאלתה נענתה. בפעם השניה ביקשה אריכות ימים להוריה - וגם זו נענתה. בפעם השלישית והאחרונה ייחלה למשאלה מיוחדת - להפוך אם לבן. המשאלה הזו העמידה את yama בפני קונפליקט - שהרי איך תהפוך לאם כשבעלה אינו לצידה? נפעם מנחישותה וממסירותה לבעלה, החליט yama להשיב את נשמתו של satyavan לגופו והוא קם לתחייה ושב לזרועותיה המחבקות של זו שאהבה נפשו.

ולזכר אותה אהבה אלמותית נחגג בחודש יוני מדי שנה סביב עץ הבנייאן טקס במהלכו מתפללות נשים לרווחת בעליהם ואריכות חייהם.

לקראת הטקס (שנקרא pipel puja) הן לובשות סארי הדומה ללבוש של כלה, מתקשטות בעדיים וצמות משעות הערב עד ליום המחרת. במהלך הצום הן נתבקשות להתאסף סביב העץ, להתיז עליו מים, לפזר עליו אבקה אדומה קדושה ולהביא מנחה. בזמן התפילה הן כורכות בד כותנה סביב העץ ומקיפות אותו כשבע פעמים, כשהן מייחלות שהאלים הטובים ישמרו על אהוביהן. בגמר הצום, הפירות, הבגדים וחפצים אחרים בהם נעשה שימוש, נמסרים לצדקה. 

וכשהבטתי על פניהן של הנשים ברחוב שעשו את דרכן לעצים, או של אלו שמלמלו דברי תפילה באדיקות ובהתרגשות סביב העץ - יכולתי לראות את פניה של האהבה.

והיה כבר מי שאמר, שלמצוא אהבה זו יד המקרה, אבל לשמור עליה זו אמנות...